<h1>סידור רבינו עמרם גאון — סדר מוצ"ש</h1>
<h2>דף נד.</h2>
והכי שדר רב נטרונאי, יום הכפורים אעפ"י שחל להיות בחול מברכין על האור, מפני שאסור להשתמש בה ביום הכפורים. ולית הלכתא כרב יהודה אמר שמואל דאין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא. אלא כי הא דר' חייא בר אבא. ואיכא דמתני א"ר בנימין בן יפת א"ר יוחנן, מברכין על האור במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים וכן עמא דבר. מיהו משונה יום הכפורים משבת, דבמוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים, ובמוצאי יום הכפורים אין מברכין אלא על האור ששבת. ומאי שבת, ששבת ממלאכה. וכדתניא [ברכות נ"ג.] עששית שהיתה דולקת והולכת בשבת, למוצאי שבת מברכין עליה, ותניא אידך אין מברכין עליה, ומשנינן לא קשיא כאן במוצאי יום הכפורים כאן במוצאי שבת, במוצאי שבת מברכין, במוצאי יום הכפורים אין מברכין. אלמא באור היוצא מן העצים ומן האבנים הוא דלא מברכינן במוצאי יום הכפורים, אבל באור ששבת מברכינן במוצאי יום הכפורים. ובגמרא דא"י [ברכות פ"ח מ"ה] מתני ר' לוי במוצאי שבת זמן לו הקב"ה לאדם הראשון שני רעפים והקישן ויצא האור מהן וברך עליה בורא מאורי האש. אמר שמואל לפיכך מברכין עליה במוצאי שבת, שהוא תחלת ברייתה. ורב הונא בשם רב ור' אבהו בשם ר' יוחנן אמר אף במוצאי יום הכפורים, שכבר שבתה האור כל אותו יום. ולעולם על אור ששבת, אבל לא על היוצא מן העצים ומן האבנים.
<h2>דף קג.</h2>
והכי אמר רב נטרונאי ראש ישיבה. במוצאי שבת בבורא מאורי האש כך עושין בשתי ישיבות, שמביטין בכפות ידם. וכך ראינו רבותינו ז"ל שהיו עושין ואומרין נביט בידינו כדי שנהנה מן האור, כדרך ששנינו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכך מנהג. וראינו ששנה בפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס שמצוה להסתכל בצפורניו. מיהו אין רגילין חכמים בכך. וכן ראינו רגילין להטיל מים בכוס לאחר ששותהו ושוטפים אותו ושותהו, וכך שמענו מרבותינו שמצוה לעשות כך, כלומר שיירי מצוה מעכבין את הפורענות ומה שנשתייר מן המים מטילין אותו על ידינו ומעבירין אותו על פנינו, כדי לחבב את המצוה, ואעפ"י שכתוב בפרקים דר' אליעזר [פ"כ] ר' מונא אומר כיצד אדם חייב להבדיל בכוס יין מקריב ידו לאור האש, ואומר בורא מאורי האש, וכיון שמרחיק ידו אומר המבדיל בין קדש לחול. ואם אין לו יין פושט ידו לאור האש ומסתכל בצפרנים שהן לבנות מן הגוף ואומר בורא מאורי האש, ואם היה בדרך פושט ידו לאור הכוכבים שהן של אש ומסתכל בצפרניו ואומר בורא מאורי האש, ואם נתקדרו שמים בעבים ואינו רואה את הכוכבים תולש אבן מן הארץ ואומר המבדיל בין קדש לחול. אעפ"י כן לא סבירא לן דמברך אלא על היין, ואפילו בפת אין מבדילין. דהכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא אין מבדילין על הפת כל עיקר, מה טעם שאין דומה הבדלה לקידוש, מפני שקידוש אי אפשר לו שלא לסעוד, דקאמרינן [ק"א ע"א] אין קידוש אלא במקום סעודה. וכיון ששלחנו קבוע וסעודתו קבועה ואי אפשר לו שלא לסעוד, מקדש על הפת. במוצאי שבת כלום סעודתו קבועה ושלחנו קבוע ופת מתוקנת לפניו, שנוטל פת ומבדיל עליה, הלכך אין מבדילין על הפת, וכך מנהג בשתי ישיבות.
ומביאין לו כוס ואבוקה של אור ומברך. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה ברוך אתה ה' המבדיל בין קדש לחול ושתי כסא ואזיל ההוא דנקיט נורא ומחוי לצבורא ומסתכלין מאור והדר מבדיל. והלכתא כבית הלל אליבא דר' יהודה דאמר בשמים ואח"כ מאור, והדר מבדיל. דכתיב וירא אלהים את האור והדר ויבדל אלהים וגו'.
<h2>דף קג:</h2>
וכך אמר רב נטרונאי גאון בהבדלת מוצאי שבת אם אומר, הבדלת ישראל ממצרים, כגון הבדילני דודי מטומאת פתרוס, דלאו הבדלת שבת מחול היא, הרשות בידו. ואמת ואמונה כל זאת פעלה ימינך, אין מנהג לאומרה במתיבתא ולא בבית רבינו שבבבל כל עיקר, רק אמונה כל זאת קיים וגו'.
<h2>דף קה:</h2>
ובמוצאי שבת עומד שליח צבור ופותח, והוא רחום וכו'. ברכו ועונין הצבור ברוך ה' המבורך. ומתבעי לאיניש לאגודי בברוך ה' המבורך באפוקי שבתא, וניצול מהיזיקא דההיא שבתא. ומסדיר ק"ש בשתים לפניה ובשתים לאחריה ופסוקי שבחו של הקב"ה ושל שימור, וברכה של אחריהם.
<h2>דף קז.</h2>
ואסור לאדם לטעום כלום קודם שיבדיל, ואם שכח וטעם מבדיל. דאמר רבא הלכתא טעם מבדיל. ואם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל למחר ויום שלישי כל היום כלו, והוא שלא טעם כלום. דאמרי בני ר' חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כלו. ועד כמה א"ר זירא עד רביעי בשבת, כי הא דיתיב ר' זירא קמיה דר' אסי ואמרי לה קמיה דר' יוחנן ויתיב וקאמר, לענין גיטין חד ותרי ותלתא בתר שבתא, ארבעה חמשה ומעלי קמי שבתא. אלמא עד רביעי, דאמר ר' זירא עד ולא עד בכלל. והני מילי איתויי כסא דחמרא וברוכי בורא פרי הגפן והמבדיל, אבל לא על האור. דקיימי לן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים.
<h2>דף קיג.</h2>
ר' צדוק אומר [פרר"א פ"כ] כל שאינו מבדיל על היין במוצאי שבתות או אינו שומע מפי המבדילין אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכל מי שהוא מבדיל על היין במוצאי שבתות הקב"ה קוראהו קדוש ועושה אותו מסגולתו שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואומר והייתם לי סגולה מכל העמים והייתם לי קדושים כי קדוש אני, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. וא"ר יוחנן שלושה מנוחלי העולם הבא. אלו הן, הדר בארץ ישראל. והמגדל את בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבתות. והוא דשייר מקדושה להבדלה. הילכך מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור קדושא ואבדלתא, שביק ליה לאבדלתא וקידוש היום מקדש אריפתא, דלא יכיל לאבדולי על ריפתא דכי תקינו רבנן אבדלתא על חמרא תקינו.
